בתאונת העבודה שהתרחשה ביולי 2013 בבריכת דגים באיזור הגליל העליון נהרג אוריאל בוכריס מקיבוץ מירב. אוריאל שהיה בן 21, הבן הבכור במשפחתו, החל לעבוד במדגה מספר שבועות אחרי שסיים את שירותו הצבאי בעורב גולני, והשאיר אחריו את הוריו מיכל ונחמיה ועוד שישה אחים ואחיות.

"אוריאל הוגדר דתל"ש ונער ב'סיכון גבוה'", אומרת - אימו מיכל את אשר חוותה יחד עימו התמודדויות רבות לאורך השנים. בהצגת היחיד שמעלה היא מתארת את לידתו של אוריאל, ההתרגשות והשמחה, שנות ילדותו, המעבר ממוסד חינוכי אחד למשנהו, הקושי בחברה, הקשיים של המערכות לקבל את אוריאל כמו שהוא, והאתגרים שהציב להן, התקופות שבהן שהה בבית בנערותו, ובית ספר אחד ומיוחד שהצליח להכילו ולתת לו כלים להצלחה . הגיוס לצבא, השירות הצבאי המשמעותי, וחלק ממפקדיו שהבינו את הפוטנציאל הטמון באוריאל, גרמו לו לסיים את שירותו הצבאי בצורה מיטבית.

מיכל אשר חלמה תמיד לשחק, העלתה כמעט חמש שנים לאחר שנהרג בנה בנסיבות כל כך טרגיות, הצגת יחיד שבה היא מספרת את סיפורו של אוריאל ואת סיפורה של המשפחה מנקודת מבטה. צעד אחר צעד היא חושפת את השיחות המשפחתיות, את התחושות והרגשות, את הציפיות, האכזבות, השמחות הקטנות, ההתרגשויות עד לרגע שבו היא מקבלת את ההודעה הקשה. מיכל משחקת את עצמה, את אוריאל ואת הדמויות שפגשו בדרך, מדברת לקהל, לאוריאל, לנחמיה – אביו של אוריאל, ולאורך כל המופע - שוזרת צחוק, כאב ודמעות זה בזה. "כאימו, אני מתארת את סיפור חייו מנקודת מבטי, הקשיים שאיתם התמודד כילד שלא רוצה ללכת עם הזרם והסערות הפנימיות שחווה מול עצמו ומול החברה." אמרה.

ביום שבו נהרג אוריאל ספד לו דודו, חיים בוכריס, "אוריאל היה ילד מדהים. חייכן, אוהב את המשפחה, את החברים ואת החיים. הוא היה ילד בולט והרפתקן שעשה את שירותו הצבאי בעורב גולני". בהצגה שביימה אסנת תל דן והעלתה מיכל - אמו – הן מצליחות להביא את דמותו של אוריאל בדיוק כמו שתיאר דודו: ילד מדהים, אוהב והרפתקן.