בבית העלמין בישוב גן נר שבגלבוע הובא הערב למנוחות, איתי יצחק ז״ל(17) שנדקר למוות בשבת לפנות בוקר במהלך קטטה בכפר מוקיבלה. בני משפחה, חברים ותושבי גן נר והגלבוע, ליוו אותו בדרכו האחרונה. בתוך כך, חקירת האירוע נמשכת ביחידה המרכזית במשטרת המחוז הצפוני. ארבעה מחבריו של איתי ז״ל נעצרו לחקירה כמו גם שלושה מתושבי כפר מוקיבלה, שניים מהם קטינים.

ליאור יצחק, אחותו התאומה של איתי ז״ל ספדה לו בדמעות ואמרה: ״איתיצ'וק שלי, נסיך שלי, החצי השני שלי, המלאך השומר שלי התאום שלי. כל החיים היינו זה לצד זה, מהרחם לפעוטון עלינו את כל המדרגות את כל השלבים יחד זה לצד זה היית ילד מהמם ומדהים, משהו מיוחד. היה לך קסם אמיתי ומיוחד, היינו מאוהבים בך לא משנה כמה בלאגן היית עושה. היה לנו קשר ממש מיוחד, בכל זאת, תאומים. היית ואתה עדיין חתיך ברמות, בנות עמדו אצלך בתור, כל העולם ואחותו רצתה אותך, איזה ילד היית, היית ילד מטורף וחכייני, היית שובר אותנו, היינו נקרעים ממך ומהשטויות שלך. הכנסת כ"כ הרבה אור ואושר לעולם שלנו, לחיים שלי. איתיצ'ו, הייתה לך שמחת חיים ואנרגיות טובות ואהבה ואני יודעת שאהבת אותי, למרות שלא היית אומר את זה הרבה, למרות כל המכות והשטויות אני באמת יודעת שאהבת אותי. מי ירביץ לי ככה? מי יצחיק אותי ככה? מי ירגיש אותי ככה? היית קולט אותי במבט. גם בלילה שבו זה קרה, הרגשתי שמשהו לא בסדר. אהוב שלי לנצח, תשאר החצי השני שישלים אותי ואני בטוחה שכמו ששמרת עלי ברחם והחזקת מעמד בשבוע בסיכון וכמו ששמרת עלי בגן וביסודי מילדים וכמו ששמרת עלי במסיבות ודאגת שחברים ישימו עליי אלף עיניים, כך תשמור עלי מלמעלה.

וגם אני כל החיים דאגתי לך מהגן ובתיכון תמיד רציתי שיהיה לך טוב ושתסתדר. אני לא מאמינה שזה קרה, זה מרגיש כמו משחק, כמו הצגה זה לא באמת מה שקורה פה. יש לי עוד מיליון דברים להגיד לך, אבל אני באמת רוצה להאמין שזה לא הפעם הראשונה שאתה שומע את הדברים אתה בראש שלי ובלב שלי ואני אוהבת אותך כל כך. אני באמת רוצה להאמין, באמת שאתה פה ובכל פעם שאני ארצה לדבר איתך אתה תרגיש את זה. הלוואי שאתה למעלה ורגוע ומסתדר שם. אני רוצה להגיד לך תודה על הכל, על כל זיכרון טוב, ועל היום האחרון שלנו ביחד, היה לי כ"כ כיף איתך. אני אוהבת אותך ומרגישה אותך בלב שלי, אני אוהבת אותך איתי, ואם זה אפשרי אני מתחננת בפנייך תשלח לנו סימן תבקר אותנו בחלומות. אני רוצה לבקש מכל מי שפה, שהאירוע הזה לא ישכח, ושהצדק יצא לאור״.

האמא אסתי יצחק ספדה לבנה והתקשתה לעצור את הדמעות: ״איתי שלי, קסם של ילד, נכנסת לחיי והכנסת יופי ואושר, ואור גדול עם חיוך שלא מש והמבט העמוק שלך וספרי העם שכ"כ אהבת. אני המומה ואני לא רוצה שלא תהיה פה איתי. אתה לא כאן וזה כ"כ כואב לי. זה כזה כאב שאי אפשר לתאר, הגוף שלי מעולם לא ידע כאב כזה. שחור. את האפלה הזו, אפילו אני איתי, אשפית המילים לא מצליחה לתאר את המילים לאפלה הזאת. זה כמו מישהו שמכבה את האור. אני כ"כ רוצה ולא מצליחה, אני רוצה אותך, אני רוצה אותך פה איתי.

בבקשה, בבקשה שהשער ייפתח ואתה תיכנס, בבקשה להרגיש אותך בפעם הראשונה, את החיבוק, ואת הידיים הקטנות והרכות שלך. אני אימא, ואימא שהלב שלה לא פה לידי. אני לא יכולה להחזיר אותך מתוק שלי. אני מנסה ובוררת באלבומי התמונות שלך ומתמוגגת. פעם אתה על חוף הים, ופעם ליצן, וימי הולדת, וכמה שאהבת ימי הולדת. והרבה יופי ושמחה, ומכל התמונות ניבטות העיניים היפות שלך. הן תמיד דיברו איתי העיניים שלך, איתי. גם ביום הנוראי. העיניים שלך סיפרו, אני יודעת חמוד, אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני כ"כ אוהבת אותך. מה אני בסך הכל מבקשת, רק עוד קצת איתך, להגיד לך כמה אני אוהבת אותך ילד שלי ולומר לך שתמיד לעולם תישאר איתי. כי היום אנחנו נפרדים רק מהגוף שלך. הרוח תישאר איתי, האישיות הכובשת הזו שלך, השקט, הצניעות, הרגישות, החכמה, כל אלה נשארים איתנו מאמי שלי.

הלכת מוקדם מדי, אתה ילד שלא הספיק לעשות את כל מה שרצית ומגיע לך להגשים את החלומות שלך ואנחנו נעשה את זה ביחד איתי אני מבטיחה לך. אני יודעת שאם הייתי מבקשת ממך להשמיע לי עכשיו שיר, אז אני מניחה שהיית בוחר את תארו לכם של שלמה ארצי. כי אתה יודע כמה אני אוהבת את השיר. וכמו בשיר, איתי, נשמה של אימא, אני מתחננת בשבילי, שתכניס קצת שמש לתריסים, ותהיה שמח איפה שאתה לא נמצא. תשלח לנו מדי פעם קרן אור, זה כל מה שאני רוצה ממך, לקבל סימן, שאתה בסדר, שלא כואב לך. אנו שולחים לך אהבה גדולה מאמי, ותודה תודה שהיית איתנו, היית איתנו 17 שנים, ומילאת את החיים שלנו בחיות. אנחנו אוהבים אותך מתוק שלי, נוח על משכבך בשלום, ילד אהוב שלנו״.

הסבא יצחק יצחק ספד לנכדו: ״תכנס לגן עדן היום. שם, תבקש לאבא ואמא ואח ואחות וסבא וסבתות, תבקש רחמים, שיהיה לנו בריאות קצת, שנוכל להתפלל לכל חולי עמי ישראל, אמן כן יהי רצון״. האח תומר אמר: ״אחי כמה פעמים אמרתי לך בלי שטויות, שמור על עצמך, ועל כזאת שטות הלכת לי, לנו, לכולנו... אין דרך לתאר אותך במילים אחי. הביישנות המופנמת שלך, ההומור, הרגעים היפים. כמו באילת כמו בימים היפים. כמה דאגתי לך אחי, אתה הדם שלי. ב"ה כשיהיו לי ילדים אני מבטיח לך שיכירו אותך חבל שלא תכיר אותם. ילד תדע, אני לא כועס עלייך אני אוהב אותך הכי בעולם, אני מצטער שאמרתי לך את זה. אני אגיד לך כמו כל פעם שיצאת לחברים,. שמור על עצמך ועלינו. היה שלום אחי היקר״.