ממש סיוט, גיהנום, אי אפשר לתאר במילים, אני כותבת הרבה ברכות ואנשים מתרגשים מהמילים שלי ואני לא מוצאת את המילה, זה ממש חושך. עצוב עצוב, איך לקחו את הילד שלי, את היקר לי מכל. חוסר אונים, תסכול, זה בור כזה שאני לא יודעת איך למלא אותו. אני מנסה לעשות הכל שהבית ישאר שמח, ושנמשיך לצחוק אבל זה בור כזה שאני לא יודעת מה לעשות איתו, תלשו לי אותו מהחיים, מהידיים וזה לא מקובל עלי. אני לא מרשה שיעשו את זה אני לא רוצה אני לא רוצה שיעשו לי את זה, הוא שלי ומישהו לקח לי אותו.

אני רוצה להגיד לכם שיש בי בליל מטורף של רגשות. אני כועסת אני עצובה אני מתגעגעת אליו אבל אני רוצה להיות גם שמחה בשביל הילדים שלי. היה לנו קשר מאוד מיוחד הוא לא היה צריך לדבר הרבה, היינו מתסכלים אחד על השני בעיניים, היה לו מבט עמוק, היו לו עיניים מהממות, אני רוצה אותו, אני רוצה להעיר אותו בבוקר, אני רוצה אותו, אני מנסה לעשות את הכעס בצד ולא תמיד מצליחה ואני יודעת שקורים הרבה דברים בעולם בחוץ אבל אני רוצה להיות רק איתו ולהעיר אותו וכל בוקר זה סיוט לקום ולהבין שהסרט הזה זאת המציאות שלנו לא מגיע לו״.

״מגיע לו לחיות להמשיך להגשים את החלומות שלו ואת התוכניות שהיו לו . הוא רצה לטייל בברזיל ביפן, ילד שהתענייןב בכל כך הרבה מקומות אחרים למה ככה? למה ככה? מה הוא עשה? מגיע לו, ואני אדאג לזה. שמישהו יספר לי את האמת, את מה שקרה שם, ושיעשו צדק ושהאמת תצא לאור, ושימצו את הדין עם האיש הרע שעשה לו את זה. אבל אנחנו לא יודעים הרבה ויש לנו הרבה שאלות ואין לי תשובות, אנחנו שומעים המון דברים ואני לא רוצה לא רוצה היה שם הרבה הרבה דם, מגיעל לו שיעשו איתו צדק ומי שעשה את זה שישלם את המחיר שהוא צריך לשלם אותו.

ואני רוצה לדעת באמת, אני רוצה לדעת מה קרה שם אני רוצה לדעת למה, אם הוא קרא לי אם כאב לו, הוא בטח קרא לי ואני לא שמעתי אותו ואף אחד לא מספר לי שוב דבר אני ניזונה רק משמעות אני רוצה מישהו שחוקר את זה יבוא ולהגיד לי אסתי הבן שלך בידיים טובות ואני אעשה הכל הכל כדי שהאמת תצא לאור ושהוא ינוח כי זה לא מגיע לו. זה לא מגיע לי, אני רציתי אותו איתי שישמיך להיות איתי זה מה שאני רוצה״.

האח ליאור אמר: ״אני רוצה להגיד שעל איתי אפשר להגיד כל כך הרבה דברים, ולספר עליו כל כך הרבה סיפורים יפים. ועל מי שהוא היה ומה שהוא היה. ומה הוא היה בשביל המשפחה הזאת, בשביל חברים שלו. היה ילד טהור, אפשר היה להסתכל לו בעיניים ולראות טוהר ויופי. פשוט קסם. ואני רוצה שידעו שבאמת אהבתי אותו כל כך , בחיים לא אהבתי ככה בחיים לא אהב ככה. זאת הייתה אהבה כל כך אמיתית. כשהיינו קטנים היינו רבים הרבה ומשתוללים ופעם דיברתי עם מישהו תאומה גדולה ממני והיא אמרה לי שלא אדאג שיעברו כמה שניםונתגבר והקשים יהיה של בוגרים וביום האחרון שלנו נסענו לים ואיתי לא אהב כל כך להיכנס למים אבל ביקשתי שייכנס ונכנסנו והייתה לי איתו את השיחה הכי יפה שהייתה לי איתו בחיים. הוא פשוט אמר דברים כל כך יפים ולא שמעתי אותו בחיים מדבר ככה ואמרתי לעצמי שהיא צדקה, הגענו לרגע הזה. אין יל כל כך מילים אני לא מעכלת הלב שלי כואב כל כך זה מה שאני יודעת להגיד, שכואב לי בלב. ושהחצי השני שלי רחוק ממני עכשיו ורק בגוף, הוא פה הוא פה בפנים כל הזמן״.

לגבי החקירה המשטרתית אמרו בני המשפחה: ״בשעות הראשונות שאני לא מבינה איפה אני ומה קורה ואיפה הילד שלי אני ביקשתי לראות את האיש שחוקר את הפרשה כי זה חשוב לי אני אמא שלו זכותי לדעת מה קרה שם. ושיבטיח לי שיעשה את הכל הכל הכל כדי לתפוס את האיש הרע הזה שלקח לי אותו לנו, שלקח את איתי שלי ואני אני לא יודעת אני זוכה להתעלמות כולם מגיעים לפה אבל הם לא באים לספר לי שום דבר יש לי זכות לדעת מה קרה לבן שלי״, אמרה האם בכאב. והאב הרצל הוסיף, ״אנחנו לא זוכים לשום דבר מהמשטרה. גם לא מישהו שיגיד אנחנו לא יכולים להגיד לכם אבל אתם בידיים טובות. החיים שלנו, תבואו, תציגו את עצמכם, אתם עסוקים, אני בטוח שאתם עסוקים, בואו תכירו אותנו, את מי אתם חוקרים על מי אתם נלחמים עכשיו״.

האח תומר אמר: ״אני מדבר עכשיו לילדי ישראל, נערי ישראל. סיימתי שנת שירות לפני חודשיים ועוד חודש אני מתגייס, חשובה לי התרומה למדינה. אפשר להגיד שזה באמת חלק מהחיים שלי יש למדינה הזאת מקום בלב שלי, אני אעשה הכל כדי שאתם תבינו ילדים, אני מדבר אליכם שם, כדי שתבינו מה השטויות שלכם בתור ילדים יכולים לעשות... ילדים תבינו, אנשים מדברים, מקרים כאלה קורים על בסיס יום יומי. אני בטוח כי זה קרה אצלי בבית ספר האחד הטובים בארץ וזה נגמר לפעמים בכאפה ולפעמים ככה... תתרחקו מסיטואציות כאלה הן קורות על בסיס יום יומי. אני חייב להגיד לכם שאם זה קרה אצלי בבית, עם החינוך שקיבלנו, זה יכול לקרות בכל בית בכל בית במדינת ישראל. החינוך שאיתי קיבל זה החינוך הכי טוב. ילדים עוד דבר. היה ונקלעתם לסיטואציה של אלימות, קללה אחרי קללה שהתפתחה לדחיפה? אל התהססו להתקשר למשטרה להתקשר למד״א, למבוגרים בחיים שלכם. האנשים המבוגרים פה לעזור לכם. לא סתם אמא שואלת לאן אתה הולך״.