זה התחיל לפני 4 שנים, כשאלון ברנר(54) מקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל, החליט לתרום כליה לרופא של הקיבוץ ד״ר ניר גיא והציל בכך את חייו. אחרי שההשתלה עברה בהצלחה, הרופא זכה לחיים חדשים ואלון המשיך בחייו, החליטה אחותו שני ברנר(45) ללכת בעקבותיו, ולתרום גם היא כליה להצלת חיי אדם. ואולם, אצלה ההליך נקטע באיבו מסיבות שונות. מי שסגר את המעגל במשפחה, והצטרף השבוע לתורמי הכליה במשפחה, היה בעלה של שני, עו״ד חנן בן עמרם(42), בעל משרד עורכי דין בעפולה, שתרם את אחת מכליותיו לאסנת דדון(50), גיסתו של הזמר ארקדי דוכין. עמותת ״מתנת חיים״ בראשותו של הרב ישעיהו הבר, טיפלה בכל ההליכים המנהליים הקשורים להשתלות.

אבל זו רק תחילתו של הסיפור. את הכליה לאסנת היה אמור לתרום בעלה משה דדון(47) אבל הוא לא נמצא מתאים. מי ״שהציל״ את המצב היה חנן בן עמרם שהיה מתוכנן לתרום את הכליה שלו לאוהד אמיר(36) מהרצליה. אבל בדיקה מהירה העלתה כי הכליה של חנן בן עמרם, מתאימה לא רק לאוהד אמיר אלא גם לאסנת דדון. מכאן, להליך שנקרא הצלבה, הדרך הייתה קצרה. חנן תרם לאסנת ומשה תרם לאוהד במקום לאשתו. ההשתלות בוצעו בהצלחה ביום ראשון והארבעה אושפזו בשני חדרים סמוכים במחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. אסנת ואוהד קיבלו את חייהם במתנה ואילו חנן ומשה מאושרים שהצילו חיים.

חנן בן עמרם כבר מחלים בביתו, אבל לפני ששוחרר, הספיק לטייל עם אסנת במסדרון של המחלקה בבילינסון ולפזר חיוכים לכל עבר, ״למרות הסיכונים שבתרומה אני מאושר ושלם לחלוטין עם מה שעשיתי״, סיפר עו״ד בן עמרם, המתגורר בישוב קהילתי בעמק יזרעאל, ״ההחלטה של גיסי אלון ברנר לתרום כליה, גרמה לי לחשוב על האפשרות שגם אני ארצה להציל חיי אדם. אני מקווה שעוד אנשים יגיעו להחלטה כזו בעיקר אחרי שראינו איזה גיהנום עוברים חולי הדיאליזה״, אמר עו״ד בן עמרם.

ואסנת דדון סיפרה: ״זו השתלה שלישית שאני עוברת. שתי הראשונות נעשו בחו״ל ונכשלו. אני מאמינה שהפעם קיבלתי כליה מאדם באמת בריא ועם נשמה טהורה. כשבוצעו ההשתלות המשפחה שלי, כולל גיסי ארקדי דוכין, המתינו בחרדה מחוץ לחדר הניתוח, עד שהרופאים יצאו עם הבשורה שההשתלה עברה בהצלחה. אני מרגישה שנולדתי מחדש ויצאתי ממעגל הדיאליזות שפשוט הרסו לי את החיים. היום אני מאושרת ומלאת תקווה לעתיד ואין לי מילים להודות לחנן ולמשפחתו על התרומה ולצוות הרפואי בבילינסון שעשו עבודה מקצועית, במסירות ובאהבה״, אמרה דדון. ושני ברנר סיכמה: ״אני מתרגשת ברמות מטורפות. יש לי אח ובעל שתרמו כליה ואני רואה בעיניים איך שניהם הצילו חיי אדם. חיים של אנשים שחייהם היו נוראיים, ממש גיהנום, חיים בלי חיים. אני לא מאחלת לאף אחד לחוות חיים כאלה ולכן כל כך חשוב לתרום כמה שיותר להצלת חיים. נכון שיש סיכון בתרומה, אבל הסיכון קטן בהרבה מהסיכוי של החולה לאבד את חייו, ולכן לא היה לנו היסוסים״, אמרה שני.

פרופ׳ איתן מור, מנהל מחלקת השתלות בבילינסון אמר: ״בגלל המחסור בתורמי כליות אנחנו נאלצים למצוא פתרונות יצירתיים על מנת להתאים בין מי שרוצה לתרום כליה לבין מי שזקוק לה, בכדי להציל את חייו. מושתל כליה צריך להביא תורם כליה גם אם אין התאמה, אנחנו מפעילים את תכנית ההצלבות שלנו ומוציאים עבורו תורם אחר, למעשה מייצרים החלפה בין הזוגות וכך מצמצמים את התור של הממתינים להשתלה. אנחנו אומרים לכל מי שצריך השתלת כליה - כל מה שאנחנו צריכים הוא שתמצא אדם שרוצה לתרום כליה, גם אם אין ביניכם התאמה, אנחנו בזכות רפואה מתקדמת כבר נדאג לכל השאר״.